אוטונומיה תמורת דיקטטורה? העיסקה הגדולה של ארדואן

Are you taking some time off from reading travel sites about Khyber Pukhtunkhwa? Relax in style with some casino games at www.mobile-casinos.ca.

dror1_sep_10מזה יותר משנה עובדת ועדה פרלמנטרית על חוקה חדשה לטורקיה. בוועדה מיוצגות כל ארבע המפלגות שנבחרו לפרלמנט – מפלגת הצדק והפיתוח השלטת ולצידה שתי מפלגות חילוניות ומפלגה המייצגת את הכורדים. במהלך העבודה לא הצליחו המפלגות להגיע להסכמה בשתי שאלות – דרישת מפלגת השלטון להפוך את שיטת הממשל מפרלמנטרית לנשיאותית וההצעה לבטל את הסעיף בתעודת הזהות המגדיר את הלאום כ”טורקי”. באופן מפתיע שתי הדרישות הללו קשורות ביניהן ומרמזות על הכיוון שאליו תצעד טורקיה בעתיד הקרוב: אוטונומיה לכורדים מול נשיאות לארדואן.

ארדואן, שנמאס לו מהוויכוחים בפרלמנט, הודיע שבקרוב החוקה תועמד למשאל פרלמנטרי ולמשאל עם. הבעיה היא שכיום חסרים לו ארבעה קולות כדי להעביר את הצעת החוקה. למפלגתו יש היום 326 נציגים מתוך 550 חברי הפרלמנט, אולם כדי לקבל את החוקה ברוב המיוחס הנדרש הוא זקוק לפחות ל- 330 ועדיף קצת יותר. אפשר כמובן לקנות חברי פרלמנט בכסף או הבטחות שלטון, אולם כשמדובר בחוקה תרגילים מסוג זה לא יתקבלו בהבנה בציבור ולכן ארדואן יעשה כך רק בלית ברירה.

מפלגות האופוזיציה חוששות מכוונותיו הדיקטטוריות של ארדואן. המערכת הנשיאותית שהוא מציע מערערת מאד את מערך האיזונים והבלמים הבסיסי של דמוקרטיה. בשיטה הנוכחית יש נשיא וראש ממשלה המאזנים במידת מה זה את זה, ויש מערכת פרלמנטרית שהכוח האמיתי מצוי אצלה. הפרלמנט הוא הבוחר את ראש הממשלה. בשיטה המוצעת הנשיא יהיה בעל סמכויות נרחבות וייבחר ישירות על ידי העם, לא יהיה ראש ממשלה לצידו (כלומר, הנשיא יאחד בהגדרה הן את תפקיד ראש המדינה והן את תפקיד ראש הממשלה,) והפרלמנט יוכל לעשות מעט מאד כדי לבקר את עבודתו או לבלום את החלטותיו. החוקה החדשה גם אינה מציעה הרחבת סמכויות של המערכת המשפטית או ייסוד בית דין גבוה לצדק שיוכל לאזן את כוחו של הנשיא. מכל הסיבות הללו מפלגות האופוזיציה מזהות את המהלך כרצונו של ארדואן להפוך לשליט מוחלט הכופף את כל השאר לרצונו.

כאשר ראש הממשלה הבין שאין סיכוי לתמיכה של מפלגות האופוזיציה הכמאליסטיות, החליט ככל הנראה לבצע מהלך פוליטי נועז. בשבועות האחרונים מסתמנת הברית הנכרתת בינו לבין המפלגה הכורדית – הBDP – כדי לשכנע את חבריה להצביע בעד החוקה החדשה. תחילת המהלך הייתה בהכרזתו של ארדואן כי יפתח במשא ומתן עם הכורדים ואף עם מנהיגם הכלוא אוג’אלאן במטרה לפתור את הסכסוך. השלב השני היה הסכמתו לדרישה הכורדית להוציא את ה”טורקיוּת” מסעיפי החוקה. ככל הנראה הבהיר ארדואן למנהיגי הכורדים כי במידה שיצביעו בעד החוקה יוכל לקדם במהירות רבה יותר את תכנית האוטונומיה לכורדים כאשר יהיה לנשיא. ייתכן שהרעיון העומד בבסיס התכנית ארוכת הטווח שלו הוא להפוך את טורקיה לפדרציה שבה הכורדים זוכים לאוטונומיה נרחבת.

יש המרחיקים לכת וצופים שלתוך האוטונומיה הכורדית הזאת ישתלבו גם הכורדים של עיראק ושל סוריה. לשני הצדדים יש מה להרוויח מכך. הכורדים יקבלו הכרה כמעט מלאה בזכותם להגדרה עצמית, דגל והמנון, חיבור לים התיכון, ושותפות עם מדינה סונית עשירה ורבת כוח, ואילו הטורקים יקבלו גישה ישירה למקורות הנפט הגדולים של הכורדים, תוספת משמעותית של טריטוריה ומיליוני אזרחים נוספים שיהפכו אותה למעצמה של ממש. על התזמורת הגדולה הזאת מתכנן ארדואן לנצח בשנים הקרובות.