אונס, משטרה ודמוקרטיה

Syrian refugees 3בתחילת ספטמבר ניגשו שלושה שוטרים לזוג טוניסאי מאורס שישב בתוך מכונית. לדברי הבחורה, אחד משלושת השוטרים לקח את ארוסהּ לכספומט כדי לסחוט ממנו כסף; שני השוטרים שנותרו עמה אנסו אותה. שלא כצפוי, הבחורה ניגשה למשטרה והתלוננה נגד השוטרים; במקביל היא פנתה לארגוני זכויות האדם ודיווחה גם להם על האונס.

שבוע לאחר שהגישה את התלונה, ב-11 בספטמבר, יצא משרד הפנים הטוניסאי במסע הכפשה נגדה. במסיבת עיתונאים האשים דובר המשרד את הזוג בהתנהגות בלתי הולמת בציבור. המשרד אף הזדרז להגיש תלונה נגד בני הזוג, וכבר ב-2 באוקטובר נערך דיון בבית משפט בשאלת התנהגותם הלא מוסרית. בזמן הדיון התנהלה בסמוך לבית המשפט הפגנה של ארגוני נשים שהביעו את תמיכתם בבחורה ואת ביקורתם כלפי המשטרה ומערכת המשפט.

טוניסיה רותחת. מצד אחד ארגוני נשים ואף אזרחים מן השורה מזועזעים מכך שאישה שהעזה להתלונן על אונס נתקלת במערכת משפטית ההופכת את האשמה על פיה, ומצד שני, אם יורשעו השוטרים המואשמים באונס אפשר יהיה לגזור עליהם עונשים כבדים ואף הוצאה להורג. המחירים גבוהים, וסביר להניח ששני הצדדים יילחמו זה בזה בכל הכלים העומדים לרשותם.

אולם מעבר לדרמה שתתגלה בבית המשפט בחודשים הקרובים ניתן ללמוד ממקרה זה גם על הקושי של בעלי השררה להתאים את עצמם לחוקי המשחק החדשים של הדמוקרטיה וזכויות האדם. השוטרים והפקידים, שהורגלו לאזרחים צייתנים השותקים נוכח כל עוול, מתקשים להסתגל למצב שבו בחורים ואפילו בחורות צעירות מעזים להתעמת איתם, להתלונן נגדם ולגייס תמיכה בינלאומית בן לילה. בעלי הכוח והמעמד בטוניסיה מתקשים להפנים ולהבין את המהפכה שהתחוללה סביבם. הם מורגלים לתרבות פוליטית ולגילויי כוח מסוג אחד אך נתקלים במציאות חדשה הפועלת אחרת. אפשר לשנות חוק בתוך זמן קצר ביותר, הרבה יותר קשה להנחיל אותו למי שנהנו מהחוק הקודם.

הקושי הזה ניכר גם ביחסם של שלטונות טוניסיה לעיתונות. אף על פי שהחוקים השתנו, ואף על פי שנוסח “קוד עיתונות” חדש המגן על עיתונאים, בחודשים האחרונים תקפו כוחות משטרה עיתונאים שסיקרו הפגנות. במקביל, מפלגת א-נהדה ממנה דמויות מרכזיות ממשטרו של השליט המודח בן עלי לתפקידי מפתח בארגוני התקשורת המרכזיים של טוניסיה. הקושי להפנים את השלכות המהפכה ניכר גם בקרב אנשי השלטון החדשים. נדמה שגם ראש הממשלה החדש חמאדי ג’באלי, חבר מפלגת א-נהדה, עדיין לא הפנים את העקרונות העומדים מאחורי החוקים המגנים על העיתונות. בראיון שנערך עמו בשלהי 2011 ציין ג’באלי ש”אמצעי התקשורת הנוכחיים אינם משקפים את רצון העם”. חוסר שביעות הרצון שלו מאמצעי התקשורת הוא שעומד ככל הנראה מאחורי המינויים התמוהים הללו.

אירועים אלה בטוניסיה, ולצדם אירועים שהתחוללו לאחרונה במצרים, מלמדים שהשלטון הוחלף, החוקים שונו, אבל מתחת לפני השטח עדיין פועמת התרבות הפוליטית הישנה ומעצבת את המציאות. ואכן, בתקופה שלאחר המהפכות בטוניסיה ומצרים, אחד האתגרים העומדים לפני אזרחים השואפים לחולל תמורה מעמיקה הוא לשנות את הרגלי העבודה ואת תפישת הכוח של הפקידות, של כוחות הביטחון ושל אנשי השלטון.

כיום, מי שמעז לצאת נגד אנשי השלטון עדיין נדרש לשלם על כך מחיר. סיפורה של המתלוננת בטוניסיה ממחיש שהפקידות הוותיקה נחושה למנוע פגיעה בחבריה ומוכנה להילחם על כך. אולם מהתגובה הציבורית, הן בהפגנות והן באינטרנט, עולה שגם לציבור יש כלים להביע את עצמו, להפעיל לחצים ולקדם את האינטרסים שלו ואת תפישת עולמו. כיום התרבות פוליטית החדשה היא אחת מזירות ההתגוששות שבין המהפכנים לבין אליטת הכוח הישנה ושותפיה החדשים. היכולת להחדיר ולהפיץ ערכים חדשים תהווה אמת מידה ליכולת של מחוללי “האביב הערבי” לשמר את הישגיהם.