אביב ערבי, חורף ירדני

בעוד שמדינות האביב הערבי מתנסות בפוליטיקה חדשה, מגוונת ורבת דעות ומגמות, ירדן נסוגה לפוליטיקה שמרנית וחסרת מעוף מהזן שנוסה והתרסק בכל העולם הערבי. בניגוד מוחלט לפתיחותו וכנותו של המלך עבדאללה ביחס למתרחש בסוריה, דבריו לרשת בלומברג ביחס לזירה הפנימית היו שיר הלל מעורר חשד להצלחותיו הכבירות של המשטר בהתמודדות עם התביעות לרפורמה פוליטית. צ’רלי רוז, אשר כמראיינים מערביים אחרים היה מלא מחמאות ל”מלוכה החוקתית” השוררת בירדן ול”פופולריות” שממנה נהנה המלך, סיפק את התפאורה ההולמת לכך.

בעוד שראיונות קודמים של המלך בשנת ה”אביב הערבי” היו מהורהרים יותר ואף ניכרה בהם הכרה על חטא כניעתו לשמרנים, הפעם היה המלך חד משמעי ובוטח בצדקתו. הוא טען כי מספר המפגינים המועט ממילא הולך ופוחת, מה שמוכיח כי המשטר “פועל באופן נכון”. אולם, הוא נזף, העיתונות, ובעיקר אתרי האינטרנט, ניפחו את מספרי המפגינים וכך התסיסו את האוכלוסיה. המלך תקף את מבקריו על האשמתם כי קצב הרפורמות בירדן איטי, ותהה “איטי ביחס למי?”. המסר ששידר היה כי ירדן הייתה המדינה הערבית היחידה, למעט מרוקו (שמלכה הפך לפתע בפי המלך עבדאללה ל”דודני”), שפעלה ברצינות ובשיטתיות, ועם זאת בהדרגתיות המתבקשת, לשנות את יסודות השיטה הפוליטית טרם עריכת הבחירות, ובכך להבטיח תהליך יציב ובעל כיוון ברור. זאת בניגוד למצרים, תוניס ולוב, למשל, שהמלך סבור כי השינוי התחולל בהן באופן מאוד מהיר, אך הבחירות הכלליות נערכו טרם קביעת החוקה, וכעת המרחב הפוליטי שלהן שרוי במבוי סתום וצופה אל עתיד מעורפל.

תיאור זה היה טוב ויפה לוּ היה נכון. השינויים בחוקה והתיקונים לחוקי הבחירות והמפלגות בירדן בשנה החולפת לא שינו את יסודות השיטה באופן מהותי, ועל כך מעידים מבקרים רבים מקרב האליטה העבר-ירדנית עצמה. אף שהמלך הזכיר כי שינויים אלה הם “תחילת הדרך ויש עוד מקום להתפתחות”, ואף שהודה כי המשטר המלוכני חייב להתאים את עצמו לרוח הזמן, הרקורד של החודשים האחרונים אינו מבטיח, בלשון המעטה. כך או אחרת, המלך התפאר כי “אין מדינה אחת בעולם” שהנהיגה כל כך הרבה שינויים בפרק זמן קצר של 18 חודש בלבד. הוא שב וחזר על רצונו להנדס את הפוליטיקה הירדנית, בהתייעצות עם ממשלות וארגונים מערביים, כך שתכיל 3-5 מפלגות בלבד (במקום למעלה מ-30 כיום) אשר תייצגנה את זרמי השמאל, הימין והמרכז – מה שאנשי אופוזיציה מכנים “השמאל של המֻחַ’אבַּרַאת, הימין של המֻחַ’אבַּרַאת והמרכז של המֻחַ’אבַּרַאת”. המלך הודה כי חזון המפלגות היבשות לא יתממש לפני הבחירות הנוכחיות, אולם קיווה כי הסיעות בפרלמנט החדש תתגבשנה למפלגות כאלה. מעבר לכך, הוא רמז כי בכוונתו לשתף את הסיעות בקביעת הרכב הממשלה הבאה וזהותו של העומד בראשה, מה שירדן תוכל להציג כלפי חוץ כ”ממשלה פרלמנטרית”.

המלך מתח בראיון ביקורת גלויה על האחים המוסלמים. הוא “משתוקק” לכך שיתמודדו בבחירות, אולם האחים החליטו להחרימן. הסיבה, לדבריו, זהה לסיבה שבגינה הם החרימו את הבחירות הקודמות: הם יודעים כי ינחלו כשלון, בשונה מאחיהם במצרים ובתוניס, ולכן הם מעדיפים “לשבור את הכלים”. תיאוריה זו היא כל כך מעֻוותת וסלקטיבית עד שאפילו בעיתונות הירדנית נטו להתעלם ממנה. מכל מקום, המלך טען שמסיבה זו שום הצעה של המשטר לא תספק את האחים המוסלמים. הוא הרחיק לכת בהצהירו כי “זו לא תהיה מיס-קלקולציה שלנו אם הם לא יתמודדו: זו תהיה מיס-קלקולציה שלהם”, והסביר כי הפרלמנט הבא “ישנה את הפוליטיקה הירדנית”. האחים יורים לעצמם ברגל, הטעים, ואם הם לא יטלו חלק בפרלמנט הבא הם אלה שיפסידו.

התייחסותו של המלך לענייני הכלכלה הִתְמיהה אף יותר. בניגוד לדברים שהוא עצמו אמר בעבר ובניגוד לתובנות מבוססות שהשתרשו בקרב פרשנים וחוקרים בירדן ומחוצה לה, הוא טען כי מראשית תקופת שלטונו הוא השיג את מטרתו “לבנות מעמד ביניים חיוני”, אלא שהתחזקותו של מעמד הביניים הובילה להתגברות הלחץ לרפורמות פוליטיות. עבדאללה התפאר בחינוך ובהייטק הירדני וציין כי ביחס להיותה מדינה קטנה, ירדן היא “מעצמה בתחום הטכנולוגיה ותעשיית התרופות”. הוא אף טען כי ירדן יכולה להתחרות עם ישראל מבחינה זו, שכן על פי מבחנים ומדדים בין-לאומיים במדעים ובמתמטיקה “אנו שווים לישראל ובמקרים רבים אף מנצחים אותה”.

מאחר שזו הרוח הנושבת מלמעלה, אין תמה שהשמרנים מהדקים את שליטתם בזירה הפוליטית. המתקפה על חופש הביטוי הפכה בוטה ביותר – עיתונים גויסו לצנזר ידיעות על החרמת הבחירות ועל ההיענות הנמוכה לרישום בפנקס הבוחרים; העיתונות הממסדית הגדילה את מינוני הפאתוס הפרו-מלוכני; אנשי אופוזיציה נרדפים משפטית בעקבות התבטאויות אנטי-מלוכניות; והממשלה הגישה, לראשונה אי פעם, הצעה לתיקונים משמעותיים בחוק הפרסומים המגבילה את חופש הביטוי באתרי חדשות באינטרנט. פרשנים העירו באירוניה כי “ממשלת ירדן מנסה להצליח במשימה שהמעצמה סין נכשלה בה: לצנזר את האינטרנט”. אם המלך עבדאללה הרהר, בראיון לרשת בלומברג, על ה”מחזוריוּת” של האביב הערבי, נראה כי השמרנים אצלו בבית מתכננים להכניס את הפוליטיקה הירדנית למחזור החורף.

המלך עבדאללה מתמודד אמנם עם דילמות קשות ביותר, שלהן נוספה לאחרונה בעיה חמורה של קרוב ל-200 אלף פליטים סורים מוכי מלחמה ומזי רעב. בנסיבות כאלה קל לשלטונות לגלוש חזרה לחשיבה שמרנית-בטחונית. אולם ירדן היא מדינה קטנה, חסרת משאבים חומריים ועוצמה כלכלית. בניגוד למדינות המפרץ, שבהן בתי מלוכה שמרניים יכולים פשוט לקנות את שתיקתם של האזרחים בהררי מזומנים ושפע הטבות, בית המלוכה ההאשמי חסר יכולת כזו, בוודאי בעידן האביב הערבי. דורשי טובתו הרבים של המשטר ההאשמי, בירדן ומחוצה לה, נואלו מלרמוז לו כי כניעתו המתמשכת לאליטה המשמרת את הסדר הישן תהיה בעוכריו.